השלכותיה של מלחמת לבנון השניה, צריכות להיבחן על רקע השינויים הדרמטיים שעברו על האזור בשלוש השנים האחרונות: נפילת משטרו של סדאם חוסיין בעיראק, התמוטטות הרשות הפלסטינית כתוצאה מניצחון חמאס בבחירות הפרלמנטריות, והשינוי הפוליטי והכלכלי העובר על ישראל. לכל אלה יש להוסיף בעיה אסטרטגית, והיא ואקום פוליטי שנוצר כתוצאה מהתמוטטות בריה"מ.

מעמד הפועלים העולמי והמקומי אינו מצליח להתגבר על החסרון בכוח שיבלום את הציר המנהיג של ארה"ב. הואקום הזה מתמלא מצד אחד בתפיסות ניאו-ליברליות של המשטר הקפיטליסטי העולמי מצד אחד, ובזרמים פונדמנטליסטיים דתיים, שקנו שליטה בקרב מרבית תושביו הערבים של המזה"ת. המשך >>

מציאות הזויה מתרחשת לנגד עינינו כבר יותר מעשרה ימים. ערים ישראליות מופגזות מדי יום בטילים ומתרוקנות מתושביהן. המציאות, שהיתה מנת חלקה של לבנון במשך שנים, זו שמכתיבה את חייהם של תושבי רצועת עזה, זוחלת כעת לתוך ישראל. העורף הפך לחזית. ביירות, עזה, חיפה, נצרת, שדרות ואשקלון, כולן מטרות לגיטימיות במערכה. עבר זמנן של המלחמות הסטריליות, בהן רק האזרחים הערבים נהרגים או הופכים לפליטים.

איתנות העורף היא הנשק האסטרטגי במלחמת לבנון השניה. נכונותם של אזרחי ישראל לספוג את מטחי הקטיושות והטילים, היא שתקבע את אורכה של המלחמה. ובאין אופוזיציה, יכול הצבא להמשיך בשלו - לבנון נכתשת, תושביה נרצחים, עריה נהרסות, תשתיותיה נמחקות. בל נשכח שבמלחמה הזאת אין שוויון, גם לא במחיר שמשלמים האזרחים בשני הצדדים. ספק אם העורף הישראלי היה מפגין קונצנזוס כל כך רחב, אילו נאלץ לעמוד מול כוחות ההרס האימתניים שמפעיל הצבא הישראלי בלבנון.

שום צד אינו מוכן בינתיים לנצור את האש. יש לזכור, שיעדי המלחמה הנוכחית נקבעו אחרי, ולא לפני, שפרצה האש. ישראל הציבה לעצמה רף גבוה ביותר - סילוק חיזבאללה מדרום לבנון. מנגד, חיזבאללה, הכניס את עצמו לפינה, מנסה להוכיח שיש לו זכות קיום, ונוהג כמי שאין לו מה להפסיד.

אבל לנו יש מה להפסיד. ולכן עלינו לשאול, איך ולמה נגררנו לסיבוב הדמים הזה? הפרובוקציה של חיזבאללה, שהציתה את המלחמה, היתה יכולה להימנע מלכתחילה, אילו השכילה ישראל לסגור את התיק הלבנוני. יציאה מלבנון בהסכם, היתה כרוכה בהסכמתה של סוריה. אך סוריה לא היתה נותנת אור ירוק ללבנון ללא מו"מ על הגולן הכבוש, ונסיגה ישראלית ממנו גם כן. עד כדי כך לא רצתה ישראל לוותר על הגולן, שהיתה מוכנה לאפשר לחיזבאללה להשליט את מרותו על דרום לבנון, ולהכתיב לממשלת לבנון את האג'נדה שלו.

לקח היציאה החפוזה מלבנון ותוצאותיה ההרסניות, לא נלמד. חמש שנים לאחר הנסיגה החד צדדית בצפון, הגיע תורה של ההתנתקות מעזה. גם המהלך החד צדדי ברצועת עזה, נועד לקבע את השליטה הישראלית על השטחים הכבושים בגדה המערבית.

הנוהג הזה, לטמון את הראש בחול, ולבצע פעולות חד צדדיות, גם אם הוא נהנה מתמיכתו של ג'ורג' בוש, רק מעמיק את הסכסוך. מלחמות יש ברירה ומלחמות אין ברירה, מלחמות מתוכננות ומלחמות בהפתעה – כל סיבוב חדש מביא עמו הקצנה באמצעים ובמחיר האנושי.

אם ישראל מעוניינת באמת לסיים את המלחמה, ולמנוע את הבאה אחריה, עליה לשנות כיוון. הדרך לשקט ולרגיעה מבוססת על עקרון אחד פשוט - כיבוד הריבונות של האחר. על ישראל להכיר בריבונות הלבנונית על לבנון, בריבונות הסורית על רמת הגולן, ובריבונות הפלסטינית על כל השטחים שנכבשו במלחמת 67 לרבות מזרח ירושלים. השמירה על חיי אזרחי ישראל תלויה בכיבוד חייהם של שכניה. זאת הדרך לעשות שלום. זאת אסטרטגיה שתמנע את המלחמה הבאה.

יש לעבור מפיתרון חד צדדי לפתרון רב צדדי! הפסיקו לירות, התחילו לדבר!

סוף לקווים האדומים

"המערכה רק בתחילתה ולא יהיו בה עוד קווים אדומים" – כך הצהיר חסן נסראללה, מנהיג חזבאללה. הדבר הראשון שאיננו עוד בעקבות הצהרתו, היא שכונת אלדאחיה אלג'נוביה שבדרום ביירות. שברי בתים, רחובות רפאים, אזרחים נסים על נפשם כשפצצות ישראליות נופלות עליהם. זוהי מלחמת העידן החדש: האזרחים בחזית הקרב, והחיילים מתחבאים מאחור. להמשך

יעקב בן אפרת

ארגון חיזבאללה חטף שני חיילים ישראלים והרג שמונה. כהרגלם חילקו פעילי הארגון ממתקים בשכונות הדרומיות של ביירות. השמחה לא היתה נחלת ביירות בלבד. גם בעזה נסקו הציפיות שהפעולה "האיכותית" של חיזבאללה תוביל לשינוי עמדת הממשלה הישראלית, המסרבת לבצע חילופי אסירים עם חמאס. אולם, מה שעומד בפנינו היום אינו משא ומתן אלא מלחמת הרס שמנהלת ישראל בשתי החזיתות בו זמנית, הלבנונית והפלסטינית. להמשך