אסמא אגבארייה – יומן בחירות

הפועלים שבנו את המסע

תחילת חודש פברואר. כפר קרע. חודשיים לפני הבחירות. בישיבה נוכחים כמה מחברי מפלגת דע"ם וקבוצה של פועלים. נשים וגברים. היום הם יודיעו לנו אם ברצונם להצטרף לרשימת המועמדים של דע"ם לכנסת. הנושא הזה נמצא בסוף סדר היום מחכה להכרעה. אני על קוצים, ואילו הפועלות והפועלים יושבים מולי בשלווה. הצעיר ביניהם בן 27 והמבוגר, מוניר קעואר (אבו וויסאם) – בן 66. דווקא דעתו חשובה לי ביותר, ולא במקרה. בויכוח שהיה לי איתו לפני שלוש שנים, טען אבו וויסאם שהחברה אינה בשלה לרעיון שהפועלים ייצגו את עצמם: "האנשים יגידו – מה מבינים הפועלים בפוליטיקה?" הוא אמר לי.

מה דעתך היום, אבו וויסאם, אני שואלת? במקום לענות לי, הוא מספר לכל הקבוצה סיפור: "לפני שלושים שנה עבדתי באתר בניה בתל אביב עם מהנדס בניין צעיר, ממוצא רוסי. הוא היה רגיל להזמין אותי בזמן ההפסקה לשתות קפה בבית קפה בסביבה. יום אחד, שלא ימחק מזיכרוני, ביקש מאיתנו אחד הפועלים לקחת אותו לבנק סמוך. לאחר שסיים את הסידורים שלו, חזר לשבת במכונית ולחכות לנו. הזמנו אותו לשתות אתנו קפה. הוא התנצל משום שהתבייש בבגדי העבודה המלוכלכים שהוא לובש. להפתעתי, ידידי המהנדס נעמד באמצע הרחוב בתל אביב, והחל להלל את הפועלים 'אתה הבסיס של כל החברה' אמר לחברי הפועל. המהנדס, כפי שציינתי, הגיע מרוסיה, שם ידעו להעריך את הפועל".

סיפור המהנדס הרוסי היה הקדמה דרמטית להכרזתו של אבו וויסאם על הצטרפותו לרשימת הבחירות של דע"ם. לא יעבור זמן רב, ויצטרפו אליו פועלים מכפר קרע, נצרת, אום אל פחם, כפר מנדא, שעב ועוד – סך הכל עשרים ותשעה פועלים.

הפתיחה החגיגית של מסע הבחירות, שהתקיימה בחיפה ב-11 בפברואר, היתה גולת הכותרת. על הבמה ניצבו נציגי הפועלים לצד חברי המפלגה, והכריזו על לידתה של מפלגת הפועלים. האנרגיה, ההתלהבות והכוח שהיו שם, עתידים מעתה לפרוץ לכל במה, לאמצעי התקשורת הישראלים והזרים, לתחנת אל ג'זירה, ועד ל"מכולת אגבארייה" של אמי, בשכונת עג'מי ביפו.

אחד מרגעי השיא של מסע הבחירות של דע"ם היה בנצרת, כאשר עשרים פועלים ופועלות נכנסו לאולם הסינמטק, לאחר יום עבודה מפרך, כדי להשתתף בדיון פוליטי שהועבר בשידור ישיר לכל העולם הערבי, על ידי תחנת אל-ג'זירה. המשלחת היוצאת דופן הזאת באה לחזק את ידיה של נציגתם, שישבה על הבמה, לצדם של נציגי יתר המפלגות. דר' עאדל מנאע, אחד ממנחי הדיון, הסביר: "יש לנו כאן זרם לאומי קומוניסטי לשעבר (חד"ש), זרם לאומי פן ערבי (בל"ד), זרם איסלאמי (רע"ם) וזרם פועלי (דע"ם)". כך נרשם בתעודת הזהות שלנו: לא מפלגה ערבית, לא מפלגה ערבית-יהודית, אלא מפלגת פועלים אינטרנציונאליסטית. הכרה זו הושגה בזיעת אפם של הפועלים והפועלות שהצטרפו למסע הבחירות, באתרי הבניה בתל אביב, ובשדות החקלאיים של המושבים.

בין גזענות לפת לחם

האג'נדה שלנו בבחירות התמקדה במצבם של העובדים, והייתה זרה לשיח שהתנהל ביתר המפלגות הערביות. הללו המשיכו להפריח סיסמאות באוויר, ללא כל קשר למה שנוגע באמת לציבור הרחב. חלקן התמקדו בתביעות לאומיות דמיוניות, כמו למשל הדרישה לבטל את חוק השבות, או לשנות את הדגל הישראלי. חלקן התרכזו בתביעות דתיות מקסימליסטיות כמו שחרור כל אדמות הואקף. דע"ם לעומתם, הבהירה שהיא רוצה לשחרר את מעמד הפועלים מהאבטלה ומהעבודה בתנאי ניצול.

"אי אפשר להתעסק רק במה שיש בצלחת" שמעתי את מוחמד ברכה, ראש חד"ש, מכריז בסימפוזיון במכללת מאר אליאס בעבלין. מה לעשות החבר ברכה? אם אין בסיס, איך נבנה את הגג?

מפלגת דע"ם זכתה לחשיפה יוצאת דופן בתקשורת הישראלית, דבר שהביא את איש התקשורת זוהיר בהלול לשאול אותי בראיון לרדיו אל-שמס:"האם אינך חוששת שהתקשורת רואה בכם גימיק?", "התקשורת מתעניינת בנו," עניתי "משום שאנחנו מעלים את נושא האבטלה והעוני, אותם נושאים שהפכו לבעיה הפוליטית המרכזית בישראל ובעולם".

המסר שלנו מצא אוזן קשבת בחוגי הבית. חוג שארגנה חברת מען, סיהאם עלאווי, פועלת חקלאית מכפר קרע, היה אירוע בולט במיוחד. בסלון הבית חיכו לי ולחברתי למפלגה, ח'יתאם נעאמנה, שלושים נשים, רובן פועלות, וחמישה גברים. באמצע הסלון עמד שולחן עמוס כל טוב, פירות ובקלאווה. סיהאם היתה מאושרת. היא הצטרפה לרשימת המועמדים של דע"ם לכנסת. היום היא גאה במיוחד משום ששכנתה, שהיא מורה, הגיעה גם היא לפגישה.

אחד הגברים, כנראה תומך במפלגה אחרת, התלונן, "מדוע לא הזכרת את העובדה שהערבים סובלים מגזענות? מדוע אנחנו צריכים לקבל את המנון "התקווה", שאינו מבטא את שאיפותינו?" (החלפת ההמנון היא תביעה שהועלתה על ידי מוחמד ברכה מחד"ש). התפלאתי, "האם יש למישהו ספק שאנחנו הערבים סובלים מגזענות במדינה הזאת? יחד עם זאת, מתי בפעם האחרונה לא הצלחתם להירדם בלילה בגלל ההמנון?" הגיחוכים של יתר הנוכחים ביטאו את הפער העמוק שקיים בין הנושאים הגורליים, ובין הסיסמאות של המפלגות, שאינן עושות דבר כדי לחלץ את החברה הערבית מעוני ומאבטלה.

בלי שפם

דע"ם הייתה המפלגה היחידה במסע הבחירות הזה שבראשה עמדה אישה. עובדה שנראתה מוזרה, ולעתים משעשעת. גידי גוב, שאל אותי, בתכנית הבוקר שלו בערוץ 2, איך התקבלתי כאישה המנהיגה מפלגה. "האנשים לא יצאו לרחובות לחלק בקלאווה," הודיתי, "אבל המחיצות ביני לבין הפועלים עמם נפגשתי נפלו מהר מאד. כאשר התחלנו לדון בחשיבות של מפלגת פועלים, הם אפילו שכחו שאין לי שפם. היותי אישה איפשר לי להעלות לדיון הציבורי, בפעם הראשונה, את שאלת מצבן הנחשל של הנשים הערביות בחברה. מעל כל במה אפשרית קראתי להכניס את הנשים הערביות לשוק העבודה, כדרך להתמודד עם העוני ממנו סובלת כמחצית מהמשפחות הערביות.

דע"ם בתל אביב

אישה, ערביה ומנהיגה פוליטית – צרוף שיצר מוקד התעניינות מצד חוגים פמיניסטיים וציבור רחב של אמנים ואנשי שמאל עמם נפגשנו בעשרות דיונים ציבוריים וחוגי בית ברחוב הישראלי. עם חברי לרשימה, ניר נאדר, השתתפתי בחוג בית בביתה של האמנית מיכל נאמן. סביב שולחן עמוס בכל טוב, ישבה קבוצה של אמנים וסופרים, ביניהם ציפי גבע ואלונה קמחי. ארנה קזין, כתבת ב"הארץ", הגיעה לשמוע וגם לסקר את האירוע.

עלי להודות, שבחוגי בית מסוג זה, רציתי לא רק להשמיע, אלא גם לשמוע. רציתי להבין מה הייתה הסיבה שהביאה רבים בציבור הישראלי המתקדם להתעניין במפלגת דע"ם. גיליתי אכזבה עמוקה מהמפלגות המסורתיות, להן נהגו להצביע בעבר. התפנית הלאומנית של המפלגות הערביות, חוסר המעש שהפגינו, וקולן המינורי בכנסת, כל אלה הרחיקו מהן את הישראלים הרדיקלים. לא תמצאו את המפלגות האלה בזירות הפעולה, שדע"ם ועמותת מען שהקימה, כה בולטות בהן. גיליתי שעבודתם של פעילינו בנושאים של תרבות, פוליטיקה וחברה, זוכה להערכה עמוקה.

"הבעיה" המרכזית שהטרידה רבים ברחוב הישראלי היתה החשש מפני "ביזבוז קולות". אותי עניינה במיוחד ההשוואה בין המקום שתפסה בעיה זו בחברה הערבית לעומת המקום שתפסה בחברה הישראלית. מרבית הפועלים בחברה הערבית, שייכים לרוב הדומם שאינו מצביע, משום שאינו מאמין שהקול שלו יכול לשנות. דע"ם לא הסתירה מציבור תומכיה, שאינה מצפה לעבור את אחוז החסימה בבחירות האלה. מצד שני, הסברנו שההתמודדות בבחירות איננה תרגיל ביחסי ציבור, אלא דרך לבנות את מפלגת הפועלים. כל קול לדע"ם, פירושו כוח נוסף לפועלים כדי להשפיע ולשנות, בין אם אנחנו בכנסת ובין אם לא.

האתגר הגדול מבחינתי היה לשכנע את הקהל הישראלי להשתתף ביצירת דעת קהל ואווירה אוהדת עבור הפועלים הערבים. רציתי שיצטרף לתביעות הבסיסיות שלנו: לפתוח מקומות עבודה; להתנגד לתוכנית ויסקונסין; לדחות את המדיניות הכלכלית הקפיטליסטית, מתוך ידיעה שערבים ויהודים נפגעים ממנה במידה שווה. היה לי חשוב שכל הפועלים ידעו, ששם, בתל אביב, ישנם אנשים שאינם שותפים לקונצנזוס הציוני הימני; אנשים המתנגדים לגדר ההפרדה, שאינם קונים את אשליית ההיפרדות החד צדדית, ששואפים לפיתרון פוליטי צודק לשאלה הפלסטינית.

מסע הבחירות הבא מתחיל היום

יום שלישי, 28 במרץ. יום הבחירות. השעה חמש אחרי הצהריים בנצרת. למשרד נכנסים שלושה פועלי בניין. לאחר שראו אותי בערוץ עשר בטלוויזיה הישראלית על הפיגומים, חובשת קסדה, החליטו לדבריהם שהם צריכים "להכיר את הדבר המוזר הזה. מי היא המפלגה המתעניינת בפועלי הבניין?".

המבוגר ביניהם, מוסטפא אבו אלהיג'א, בשנות החמישים לחייו מכפר ריינה. ההתרגשות נכרה בפניו. בשיחה מלב אל לב, שניהל ברגישות ובעדינות המזכיר הכללי של מפלגת דע"ם, יעקב בן אפרת. התברר שמוסטפא פוטר מעבודתו בבניין לאחר ארבעים שנה. מזה שנתיים וחצי הוא מובטל בביתו, מממש את התחביב שלו, חריטה בעץ, כדי להרוג זמן. הייתם צריכים לראות אותו. הברק חזר לעיניו, כאשר שמע את סיפורו של אבו וויסאם, שהגיע לגיל 66, ובעזרת מען חזר לעבוד בבניין. אין הכרח שהחיים היצרניים יסתיימו בגיל 50, מוסטפא אחי.

השעה עשר בלילה בכפר קרע. הקלפיות נסגרו והפועלים הצעירים סופרים את הפתקים עם האות ק'. במשרד יושב אבו וויסאם, לצדו אום וויסאם, וחברם לדרך, אבו כרם. עמם יושבת מתוחה, קבוצה גדולה של פועלות ובני נוער. הקבוצה של כפר קרע עבדה כמו דבורים בכוורת. הם אירגנו את אסיפת הבחירות של הפועלים בכפר ודברו בה, ביקרו בבתים וליוו את בעליהם לקלפי. ההתלהבות והאנרגיה שהקרינה על סביבתה אותה חבורה מחויבת של פועלים, הייתה התשובה האמיתית לכל מי ששאל מה יהיה גורל הקולות שילכו לדע"ם.

כמצופה, אחוז ההצבעה בכלל וברחוב הערבי בפרט, היה נמוך ביותר. התברר שביום הבחירות יש מעמד שמצביע ומעמד שאינו מצביע. מעמד הפועלים איבד את האמון במפלגות הפוליטיות ובכוחן לשנות את חייו, עובדה שתדרוש מאיתנו בעתיד אנרגיות אדירות. היום החלו להצטרף למפלגת דע"ם חברים חדשים - פועלים, פועלות ובני נוער. אם עשרות ספורות של חברי מפלגה הצליחו להגיע ל-3,691 קולות, דמיינו לעצמכם מה תחולל תוספת משמעותית כזאת של כוחות. דע"ם קיבלה דחיפה עצומה קדימה, בדרך למימוש זהותה כמפלגת פועלים. מסע הבחירות הבא מתחיל היום.