מאמר מערכת של עיתון אל-סבאר

סוף לקווים האדומים

"המערכה רק בתחילתה ולא יהיו בה עוד קווים אדומים" – כך הצהיר חסן נסראללה, מנהיג חזבאללה. הדבר הראשון שאיננו עוד בעקבות הצהרתו, היא שכונת אלדאחיה אלג'נוביה שבדרום ביירות. שברי בתים, רחובות רפאים, אזרחים נסים על נפשם כשפצצות ישראליות נופלות עליהם. זוהי מלחמת העידן החדש: האזרחים בחזית הקרב, והחיילים מתחבאים מאחור.

מדוע זה קורה? מפני שישראל, שהסתלקה מלבנון כגנב בלילה, רוצה להחזיר לעצמה את כוח ההרתעה שלה. וגם מפני שחזבאללה חותר לחזק את מעמדו, לאחר הפגיעה שספג עקב נסיגת סוריה מלבנון, וניצחון כוחות האופוזיציה הפרו אמריקאית בבחירות לפרלמנט הלבנוני.

כוח ההרתעה של ישראל מתבסס על ארסנל צבאי אדיר ממדים בעל פוטנציאל הרס איום, ועל תמיכה מוחלטת של ארה"ב, של אירופה ושל רוב מדינות ערב. מפגש שרי החוץ הערבים לא הצליח אפילו במשימה האלמנטרית של הוצאת הצהרה משותפת נגד המלחמה. מנגד, חזבאללה מסתמך על אמונה דתית ועל נכונות לוחמיו להקרבה, לצד תמיכה סורית ואיראנית, והזדהות של ההמונים ודעת הקהל הערבית.

זוהי איפה מלחמה בין כוחות בלתי שקולים. אך למרות ההרס שהיא מביאה אף אחד מהצדדים אינו מתכוון להיכנע. במלחמה זו, כמו בכל מלחמה, לא יהיו מנצחים. ישראל לא תוכל לחסל את חזבאללה. ראשית, מפני שחזבאללה הפך למרכיב בסיסי במציאות הלבנונית, אותה מציאות שישראל יצרה במו ידיה כאשר פלשה ללבנון בשנת 1982. אז השיגה ישראל את מבוקשה והביאה לסילוק אש"ף מלבנון. אלא שהחלל הריק שהותיר אש"ף התמלא עד מהרה בתנועת ההתנגדות האיסלאמית. שנית, כל עוד ממלאת איראן תפקיד מרכזי בעיראק ובאפגניסטן, וזאת בתמיכה שקטה של ארה"ב, אף אחד לא יכול למנוע ממנה למלא תפקיד דומה בזירה בלבנונית באמצעות חזבאללה.

ישראל משלמת את מחיר הדרך החדשה-ישנה ומדיניותה ההרפתקנית. נסיגתה מלבנון היתה מכוונת לחזק את שליטתה בגולן, ולהכשיר את הדרך לנסיגת הכוחות הסוריים מלבנון. סוריה אמנם הפסידה בשל הנסיגה הישראלית, ואולם ההפסד הסורי לא יביא בהכרח לניצחון של ישראל. מדיניותה קצרת הרואי של ישראל היא הסיבה בעטיה עומדות היום הערים בצפון ישראל תחת אש הטילים והפגזים.

גם חזבאללה לא ניצח. ארגון זה הכניס עצמו להרפתקה בלתי מחושבת, ללא תמיכה בינלאומית וערבית, ונגד רצונה של ממשלת לבנון הנבחרת, מול מדינה שרק מחכה להזדמנות לחשוף את שריריה. קיומן של יכולות צבאיות אינו מעיד בהכרח על קיומם של תנאים שמאפשרים להשתמש בהן. במיוחד בולט הדבר על רקע עמדת הממשלה הלבנונית, אשר התנערה מכל אחריות לחטיפת החיילים הישראלים.

חסן נסראללה, מנהיג חזבאללה, מדבר כאילו מישהו מינה אותו למושיעה היחיד של האומה הערבית. לאחר שהפסיד את מעמדו במערכה פוליטית בתוך לבנון מול יריבים פוליטיים, היה ראוי שיחשוב פעמיים לפני שהוא מתיימר להביס את ישראל. בנוסף, קצת קשה לעכל את ההכרזה על פתיחה ב"אם המלחמות", לאחר הכישלון הצורב של עיראק, שהפך אותה ממדינה ערבית חזקה ומרכזית לישות המקיזה את דם עצמה במלחמת אזרחים זוועתית.

המלחמה עדיין בתחילתה, כפי שאמר נסראללה. אולם, כבר עכשיו אנו יכולים להסיק מספר לקחים. ישראל, על אף דיבוריה על שלום, נסיגה והכרה במדינה פלסטינית, מתייחסת ביסודו של דבר בבוז ובזלזול לחייהם, רכושם, תרבותם, ועתידם של המדינות והעמים הערבים. החזרת כוח ההרתעה של ישראל אינה יכולה בשום אופן להצדיק הרס מדינה שלמה. המטרה האמיתית של התוקפנות הישראלית היא הפגנת שרירים, שנועדה לקבע את העליונות הצבאית והכלכלית הישראלית במזרח התיכון.

לתוקפנותה הצבאית של ישראל מספר מטרות פוליטיות. ראשית, היא נועדה לכפות פתרון קולוניאליסטי חדש על הרשות הפלסטינית. שנית, ישראל רוצה לבודד את המשטר הסורי ולדחות את הדיון על גורל רמת הגולן לזמן בלתי מוגבל. שלישית, זוהי הפעלת לחץ על איראן כדי להחליש את השפעתה האזורית. בנוסף, ישראל חותרת להשלים את "המהפכה הכתומה" שהחלה עם ניצחון האופוזיציה הלבנונית בתמיכה אמריקאית ב-14 במרץ 2006, על מנת להבטיח לישראל שקט בגבולה הצפוני.

הקהילה הבינלאומית מתגלה היום במלוא כיעורה, שעה שהיא נעמדת מאחורי שאיפותיה של ישראל. מועצת הביטחון של האו"ם דחתה הצעת החלטה שקראה להפסקת הקרבות, ונתנה בכך לישראל אור ירוק לרסק את לבנון עד דק. במצב זה תוכל ישראל להמשיך במתקפתה ההרסנית, עד שמתווך "ניטראלי" יצליח להשיג הפסקת אש שתהיה מקובלת על ארה"ב. ראש הממשלה הלבנוני, פואד סניורה, כבר קרא להפסקת אש ולפריסת הצבא הלבנוני בדרום לבנון בתמיכה של כוחות בינלאומיים, במקום כוחות ההתנגדות.

נכון שהפסקת אש היא צורך אנושי ומוסרי, אלא שבתנאים הקיימים אין פירוש הדבר שלום. הפסקה בלחימה לא תהיה אלא הפסקה זמנית, עד סיבוב האלימות הבא, שעלול להיות קשה ורווי דם אף יותר. המלחמה הנוכחית, שנפתחה בשל ההרפתקה שיזם חזבאללה, למרות שלא התכוון לכך, היא רק הקדמה למלחמה הבאה. היא הגבירה את השנאה לישראל, חשפה את אין האונים של המשטרים הערביים, ונתנה לישראל לגיטימציה לטענותיה כי יש לה זכות בלעדית להחזיק בנשק השמדה המונית.

בתנאים קשים ומסובכים אלה עלינו להציב תכנית פוליטית ותרבותית אלטרנטיבית, שתהווה מענה לקיצוניות הדתית להרפתקנות. אין זו משימה בעלת אופי ערבי בלבד, אלא משימה שנוגעת לקהילה הבינלאומית כולה. ישראל היא הנציגה האזורית של הסדר העולמי האמריקאי. הסבל אותו גורם המשטר האמריקאי לעמי העולם אינו מצטמצם לזה שחווים כיום העמים הערבים. הניצול, האבטלה, הרעב, והדיכוי הקולוניאלי הם נחלתם של כל עמי העולם. אין פתרון לעם הפלסטיני ולעמים הערבים זולת בסולידריות עם עמי העולם המדוכאים. במאבק נגד האלימות ונגד הכוחות הששים אלי הרס, ימצאו בני כל העמים את מעמד הפועלים במערב. מעמד זה מתנגד למדיניות המלחמתית של ממשלותיו, וחותר לשינוי חברתי וליצירת סדר עולמי חדש, שיבטיח לפועלים ולעמי העולם חיים של כבוד ויציבות כלכלית וחברתית.