חוק האזרחות והגזענות

מאמר המערכת של מגזין אל-סבאר

שאלת המהגרים הפכה לבעיה הרצינית ביותר עמה מתמודדות היום המדינות המתועשות, ביניהם ישראל. הנשיא האמריקאי, ג'ורג' בוש, נאלץ לפני ימים אחדים לשאת נאום ארוך בנוגע למהגרים מדרום אמריקה, שמספרם בארה"ב מגיע ל-12 מיליון נפש. רובם פועלים שהגיעו ממכסיקו בדרך לא חוקית, בחיפוש אחרי עבודה, והשתלבו באותן עבודות שהפועל הלבן אינו מוכן לעשות, כמו חקלאות, טכסטיל ומסעדות.

למרות שהפועלים ההיספאנים מהווים גורם חשוב בכלכלה האמריקאית, בגלל שיעור הילודה הגבוה שלהם הם מהווים גם ”סכנה דמוגרפית”. באזורים נרחבים בארה"ב, ממדינת קליפורניה במערב ועד ניו-יורק במזרח, שולטת השפה הספרדית במקום האנגלית. בויכוח הפנימי המקצין מושמעות גם דעות שרואות באותם מהגרים סכנה לאופי ולתרבות של המדינה ואיום על הגזע הלבן האנגלוסקסי.

בצרפת לובשת שאלת המהגרים אופי גזעני, המכוון נגד הערבים הצפון אפריקאים, החיים בקהילות מסוגרות בתוך עצמן לאחר שהחברה הצרפתית סירבה לקלוט אותם. המצב הפך לקיצוני כאשר שאלת הרעלה הפכה לנושא מרכזי בעימות, דבר שאילץ את הנשיא שיראק להתערב באופן אישי כדי להבטיח את אופיה החילוני של הרפובליקה הצרפתית.

האינתיפאדה של שכונות העוני שפרצה בצרפת לפני מספר חודשים, היתה הוכחה לתהום הפעורה בין החברה הצרפתית המקורית, ובין הערבים המוסלמים הנושאים תעודת זהות צרפתית, אבל תרבותם אסלאמית. התהום הזאת מנוצלת על ידי מנהיג מפלגת הימין הגזענית, ג'אן מארי להפן, כדי לחזק את השפעתו ולאיים על אושיות המשטר הרפובליקאי.

בלגיה, הולנד, ספרד ומדינות נוספות באירופה נצבות בפני אותה בעיה, שהקפיצה את דרגת הגזענות והשנאה כלפי ערבים וזרים בכלל. למרות מה שטוענות מספר תנועות אסלאמיות, לא מדובר כאן במלחמת תרבויות. ביסודו של דבר זאת היא שאלה מעמדית הפוגעות בפועלים מכל הדתות והלאומים, בין אם הם מוסלמים צפון אפריקאים, נוצרים מכסיקנים או שחורים מאפריקה. מה שמשותף לכולם היא האבטלה בארצותיהם, שדוחפת אותם לעזוב את בתיהם ואת משפחותיהם במרוץ אחרי פת לחם.

זאת היא המסגרת הכללית להבנת חוק האזרחות הישראלי החדש, המהווה ניסיון להתמודד עם בעיית ההגירה מהשטחים הכבושים לתוך ישראל. ואולם, המדינה היהודית נקטה צעד שאף מדינה אחרת, שמחשיבה עצמה כדמוקרטיה, לא העזה לנקוט. היא אימצה חוק מיוחד לאזרחים הערבים, שמפריד אותם בצורה גורפת מהאזרחים היהודים, ומכתיב בצורה בלתי אנושית את גורלם של אלפי משפחות ערביות.

למרות האופי הגזעני והלאומני הברור של נושא ההגירה, גם כאן הבעיה היא מעמדית מדרגה ראשונה. צעירי השטחים הכבושים נישאים לאזרחיות ישראליות, ועוברים לגור איתן בישראל. זאת חרף הנוהג לפיו האישה היא שעוברת לגור עם הבעל. ברור שהסיבה לכך נעוצה בשיקולים כלכליים. בני הזוג מעדיפים לחיות היכן שנמצאת פרנסתם. בשטחים הכבושים חוסלו כל התשתיות הכלכליות על ידי מדיניות הכיבוש של ישראל מאז 1967.

תופעה זו לא היוותה בעיה מיוחדת במשך תקופה ארוכה, משום שישראל היתה זקוקה לכוח העבודה הפלסטיני. זה היווה את הבסיס לצמיחתה הכלכלית במשך 25 שנה. השטחים הכבושים היו באותה תקופה חלק אינטגראלי מהכלכלה הישראלית, בהיותם מקור לידיים עובדות זולות ושוק צריכה לסחורות ישראליות.

ואולם, מצב זה השתנה מאז החליטה ישראל להפטר מאותם שטחים ולמסור אותם לרשות הפלסטינית, זאת מבלי לוותר על השליטה עליהם. ההינתקות מהפלסטינים הובילה לחיפוש אחר אלטרנטיבה לכוח העבודה הפלסטיני. הפתרון נמצא בייבוא של פועלים זרים, שהתאזרחותם בישראל נמנעה במסגרת הסכמים ברורים.

היום, הגיעה האידיאולוגיה הציונית לפרשת דרכים היסטורית, שבה עליה לבחור בין היותה מדינה דמוקרטית או יהודית. בזמן שכל המדינות המתועשות מנסות, ללא הצלחה, לתמרן כדי למנוע נהירה של זרים אליהם, בחרה ישראל להשתמש בתירוץ "הבטיחוני" כדי להשיג את אותה מטרה.

למרות שהפתרון נראה חד ומהיר, הבחירה שעשתה ישראל מסוכנת מאוד. היא תערער את היסודות הדמוקרטיים, ותחתור תחת רצונה של ישראל להיות מוכרת כמדינה דמוקרטית. החוק החדש הציב את האזרחים הערבים בדרגה נמוכה יותר מהאזרחים היהודים, לא על בסיס מדיניות בלתי כתובה, אלא על פי חוק ברור שחושף את האופי הגזעני של המדינה.

ישראל מנסה לטפל בבעיית ההגירה על ידי אימוץ חוקים גזעניים. כמוה עושות יתר המדינות המתועשות, אך ללא הצלחה. מדיניות הגלובליזציה הקפיטליסטית העמיקה את התהום בין המדינות העשירות ובין העולם העני שהפך לגיהינום. במקום להפנות משאבים לפיתוח המדינות העניות, משכללות המדינות העשירות את אמצעי הניצול, כדי להמשיך ולמצוץ את לשד עצמותיהן. באותו זמן הן מונעות מהפועלים לחצות את האוקיאנוס או את המדבר או את גדר ההפרדה הגזענית, בחיפוש אחרי פרנסה.

המדינה היהודית נוסדה על בסיס גזעני, ואולם התאמצה מאוד להסתיר עובדה זו ולהציג את עצמה כנוה מדבר דמוקרטי במזרח התיכון. חוק האזרחות שאושר על ידי בית המשפט העליון הסיר את המסכה מפניה של המדינה, ומצביע על המבוי הסתום אליו הגיעה.

ישראל יצרה טרגדיה אנושית בשטחים הכבושים. היום היא מנסה להגן על עצמה ועל אופייה היהודי הדמוגראפי באמצעות בניית חומות גבוהות, ביצוע נסיגות והתכנסויות חד צדדיות, ולאחרונה, דרך אימוץ חוקים גזעניים. הדרך הזאת לא תצלח ולא תבטיח את קיומה של המדינה, אלא תבודד אותה יותר ויותר מהקהילה הבינלאומית, ותפגע בבסיס האנושי והחוקתי שמעניק זכות קיום למדינות.